בחברה הישראלית ישנן לא מעט בעיות אך עם בעיה אחת לא היינו צריכים להתמודד בשנים האחרונות והיא האינפלציה. ובכן, ב-2022 זה השתנה לחלוטין כאשר האינפלציה העולמית הגיעה גם לישראל במה שהופך בימים אלו לבעיה שמורגשת בלא מעט משקי בית שנאלצים לרדת באיכות החיים. התרופה לטיפול ב”מחלת האינפלציה” זה כלי הריבית, וכמו בכל תרופה, יש תופעות לוואי. בעקבות תופעות הלוואי עולה השאלה האם יש לדחות את מתן התרופה? לפחות על פי התאוריה הכלכלית, דחיית מתן התרופה רק תחריף את מחלת האינפלציה ובסופו של דבר בכל מקרה נצטרך לתת את התרופה, לכלכלה שתהיה בכל מקרה חלשה יותר.
במהלך התקופה האחרונה, ובמיוחד בשבועיים האחרונים (מאז הפגישה השנתית של הבנקאים המרכזיים בג’קסון הול) אנו שומעים עוד ועוד בנקים מרכזיים שמרחיפים את הרטוריקה הניצית תוך חידוד המסר (באופן די אחיד יש לומר) הבא – אנו נמשיך להעלות את הריבית באגרסיביות רבה בטווח הקצר, ונגיע לרמת מדיניות שתהיה מהדקת, ולאחר מכן נשמור על המדיניות מהדקת לאורך זמן עד אשר נראה את האינפלציה מתכנסת באופן אמין אל תוך יעד יציבות המחירים. את אותם המסרים כמובן אנו שומעים גם מנגיד בנק ישראל, הפרופ’ ירון אמיר בראיון שנתן לבלומברג לאחרונה. במילים אחרות, הבנקים המרכזיים מבינים שעליהם להמשיך עם מנות נוספות מהתרופה, וכנראה מנות גדולות, כדי להתמודד עם מחלת האינפלציה.
כידוע, בתוך חצי שנה בלבד ריבית בנק ישראל עלתה מ-0.1% ל-2.0%, אך למרות העלייה החדה, אם בוחנים את המדיניות המוניטארית על פי הריבית הריאלית (ריבית בנק ישראל בניכוי האינפלציה), המדיניות המוניטארית בישראל ממשיכה להיות מאוד מרחיבה בהשוואה לכך שבנק ישראל מכוון לריבית ריאלית אפסית (או מעט מעל). אם לוקחים בחשבון את הסביבה הכלכלית האיתנה וסביבה עולמית מאוד אינפלציונית, ביחד עם הריבית הריאלית השלילית, הדרך להמשך עליות ריבית סלולה.
העלאת ריבית פועלת בקבועי זמן שונים בהשפעתה על הכלכלה כאשר המקום הראשון בו היא מורגשת, הוא כמובן שוק ההון. בכלכלה הריאלית, המקום הראשון בו אפקט הריבית מורגש, הוא כמובן שוק הדיור, ובפרט שוק המשכנתאות. ואכן, לאחרונה שוק הדיור מראה סימני התקררות בצד הביקוש כפי שעולה ממכירות דירות חדשות ונתוני המשכנתאות בחודש יולי. לאור העובדה שקצב גידול משקי הבית בישראל הוא פחות או יותר קבוע כפונקציה של קצב גידול האוכלוסיה, ירידה בביקוש לדירות למכירה, מסית את הביקוש הזה למקומות אחרים – שוק השכירות. המשמעות היא שבטווח הקצר, העלאות הריבית אמנם מקררות את שוק הדיור, אך הלחץ על מחירי השכירות, הגבוה ממילא, עוד עשוי לגדול בטווח הקצר באופן שיתמוך באינפלציה גבוהה יותר גם בחודשים הקרובים.
לראשונה בחודש יולי, משכנתא ממוצעת בישראל חצתה את המיליון שקלים, כאשר ההחזר החודשי חצה את ה-5,200 שקלים בממוצע (על פי החישובים שלנו), וזאת למרות שתקופת המשכנתא הממוצעת המשיכה להתארך וחצתה את ה-24 שנים. כדי לסבר את האוזן עד כמה השינויים דרמטיים, בתחילת 2022 המשכנתא הממוצעת עמדה על כ-915 אלף שקלים, וההחזר החודשי הממוצע עמד על כ-4,200 שקלים, כלומר עלייה של כ-25% בהחזר החודשי בתוך קצת יותר מחצי שנה.
הזינוק החד בהחזר החודשי מתרחש במקביל להתייקרות רוחבית במשק, מה שמוביל לשחיקה בכח הקנייה, וכפי שעולה מנתוני הלמ”ס, בחודש יוני השכר הנומינלי עלה בקצב שנתי של 3.0%, אך קצב העלייה לא מדביק את קצב המחירים שהוביל לירידה שנתית של 1.4% בשכר הריאלי, וזה עוד לפני שלוקחים את העלייה בהחזרים החודשיים של משקי הבית.
כאמור, מחירי הדיור הגבוהים והתייקרות המשכנתאות מפחיתים באופן משמעותי את היכולת של משקי בית לרכוש דירה, מה שצפוי להגביר עוד יותר את הביקושים לשכירויות, כאשר בכל מקרה בימים אלו הלחץ על מחירי השכירויות הולך וגדל לאור העלייה בעלויות המימון של המשקיעים, הזינוק במחירי הדיור והגידול בביקושים.
מבט על מחיר שכר הדירה הממוצע (הלמ”ס) מחזק עוד יותר את הערכות לכך שהביקוש לשכירויות צפוי להתגבר על חשבון ביקושים לדירות בבעלות, שכן שכר הדירה הממוצע היום עומד על כ-4,200 שקלים בעוד שההחזר החודשי הממוצע במשכנתא עומד כאמור על כ-5,200 שקלים.
בשורה התחתונה, בעקבות השחיקה בכח הקנייה כתוצאה מעליית המחירים והזינוק בהחזרים החודשיים שצפויים להמשיך ולעלות על רקע המשך עליות הריבית הצפויות, אנו מצפים לראות ירידה בהכנסה הפנויה של משקי הבית, מה שיוביל לחולשה בצריכה הפרטית במבט ל-2023. כבר היום, על פי נתוני הרבעון השלישי הזמינים לסך ההוצאות בכרטיסי האשראי (יולי-אוגוסט) אנו עדים להתמתנות בצריכה הפרטית, אם כי הרמה האבסולוטית של הצריכה עדיין גבוהה מאוד, אך זאת כאמור צפויה להמשיך להתמתן.
