איך יוצאים מזה ?

איך יוצאים מזה ?

החודשים עוברים, הקורונה כבר חלק מהחיים שלנו,

וגם אם יהיה חיסון ( ולא, לא יהיה כל כל מהר כמו שאתה חושב)

העולם שהכרנו – כבר לא יחזור להיות אותו דבר.

לא בגלל מגיפות כאלה ואחרות.

אלא בגלל שאנחנו עברנו משהו,

לא סתם משהו …

משהו פנימי עמוק שישאר איתנו כנראה for good 

וזה לא משנה אם אתה בן 9 כמו הבן הגדול שלי,

שהיה בבית כל כך הרבה זמן מול מסכים וניסיונות ללמוד בזום,

שלהחזיר אותו למסלול יקח כנראה נצח במונחי אבא .

או בת 62 כמו אמא שלי שעד שהיא תרגיש 

בטוחה לשהות במקומות הומי אדם יעברו כנראה כמה שנים טובות.

אם בכלל.

ואני לא רוצה לחשוב על מה עבר ויעבור עליך אם אתה נמצא כרגע בתחילת החייים המקצועיים שלך,

ועם הדילמה מה ולאן מכאן.

ואם אתה בסביבה של הגיל שלי ? ( 40 OMG)

בכלל …

הטיים אואט הזה שהיה פה?

פתאום שינוי דרסטי של כל המוכר והידוע.

עצירה של הטייס האוטומטי שעליו היינו,

"הפך" כל כך הרבה אנשים,

זה לא יאמן.

השיח הפנימי הבלתי פוסק בנינו לבין עצמנו בחצי שנה האחרונה ….

אתה בטח מבין למה אני מתכוון.

בקיצור – 

מה שהיה הוא לא מה שיהיה.

שוק העבודה משתנה,

אופי העבודה משתנה,

מקצועות נכחדים ומקצועות חדשים 

תופסים את מקומם.

ואם תמשיך לדון בינך לבין עצמך כל יום מחדש,

מה הלאה,

ולא תעשה עם זה משהו 

כנראה שאח"כ יהיה לך הרבה יותר קשה.

80/20 – חוק כזה מוזר שתמיד עובד. מכיר?

20 אחוז מבינים שמשהו קרה ופועלים כבר עכשיו 

כדי לדאוג לעתיד שלהם

80 אחוז מבינים מה קרה אבל…

משותקים,

עושים more of the same

ללכת לרוחב

 לשבת בבית לראות נטפליקס/להרהר/ להעביר את הזמן בשקר "אני עסוק" כלשהו ולגלות שעוד יום נגמר בלי שממש התקדמת.

הדמי אבטלה דופקים אז זורמים.

כשה 80 אחוז יבינו שמתישהו החגיגה נגמרת,

ה 20 אחוז שפעלו מהר ולא קפאו מנטלית

כבר יהיו עמוק בתוך ההצלחה.

כפיש?

אז איפה אתה ?

ב 20 או ב 80?

שמעון